גזר דין בתיק ת"פ 1044/05

העובדות

1.         הנאשמים הורשעו על יסוד הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית בעבירות הבאות: ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - " חוק העונשין") וקשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. הנאשמים 1 ו-3 הורשעו גם בעבירה של פציעה, עבירה לפי סעיף 334 לחוק העונשין.

2.         על פי עובדות כתב האישום נדברו הנאשמים לשדוד בעל מזנון בירושלים. הנאשמים הגיעו למזנון ברכבו של הנאשם 1 וסיירו בקרבת המזנון. באותה שעה שהו במזנון מספר לקוחות, ולפיכך החליטו הנאשמים לסגת מתוכניתם לבצע את השוד באותו יום, ונדברו לנסות ולממש את תוכניתם בעתיד. ביום 27.10.05, בשעה 21:30 או בסמוך לכך, הגיעו הנאשמים למזנון וראו כי הוא ריק מקונים וכי המתלונן עומד לסגור אותו. הנאשמים הצטיידו מבעוד מועד במיכל גז מדמיע שהביא הנאשם 1, בכפפות גומי ובסרט הדבקה שהביא הנאשם 2, ואשר נועד לחסום את פי המתלונן ולמנוע ממנו להזעיק לעזרה. הנאשם 2 נשאר מחוץ למזנון, על מנת שישמש תצפיתן ויתריע מפני הגעת אנשים למקום. הנאשם 1 ניגש למתלונן וביקש ממנו לרכוש סיגריות. בעת שהמתלונן הסתובב לעבר הקופה הנאשם 1 התיז גז מדמיע לעבר פרצופו, תוך שהוא מכה אותו. הנאשם 3 הכה בראשו של המתלונן. המתלונן המשיך להיאבק בנאשמים, תוך שהוא צועק לעזרה. בתגובה לצעקות אלו, המשיכו הנאשמים 1 ו-3 להכות את מתלונן מתוך כוונה להשתיקו. כתוצאה ממכות אלו אפו של המתלונן נשבר והוא נזקק לניתוח, לתפרים בפניו ולאשפוז בבית חולים. משגברו צעקות המתלונן, על אף המכות שחבטו בו הנאשמים, החליטו הנאשמים לברוח מהמקום מבלי שנטלו דבר.

התסקירים מטעם שירות המבחן

3.         הנאשם 1: הנאשם רווק שמתגורר בבית משפחתו. בחודשים האחרונים שוהה הנאשם בביתו במעצר בית מלא בגין העבירות שביצע בתיק זה. שירות המבחן התרשם כי הנאשם הינו בעל מערכת ערכים נורמטיבית ובעל כוחות, יכולות ורצון לניהול אורח חיים נורמטיבי ותקין. עד לביצוע העבירות, מושא כתב האישום, הנאשם השקיע את עיקר מאמציו בהשתלבות יציבה וקבועה בעבודה, תוך שהוא מצליח לספק בצורה נאותה ומקובלת את צרכי הפרנסה שלו ושל משפחתו. יחד עם זאת, מציין שירות המבחן, כי כאשר הנאשם נקלע למצבים הנתפסים על ידו כמצבים קשים, מתסכלים ומלחיצים, הוא מתנהג בצורה אימפולסיבית, לא מחושבת וללא יכולת להפעיל שיקול דעת מתאים והולם ולחשוב בצורה רציונאלית ומעמיקה על התוצאות וההשלכות האפשריות של התנהגותו זו. הנאשם סיים את כתה ט' בגיל 15 ואז החליט להפסיק את לימודיו בשל חוסר עניין ומוטיבציה ומתוך רצון לתמוך בפרנסת משפחתו, שסבלה ממצב כלכלי קשה. הנאשם עבד במספר מסעדות ובתי מלון במערב העיר, במיוחד בתחום הטבחות. לדברי הנאשם, במהלך הזמן למד את מקצוע הטבחות. משיחות עם ההורים ואחד האחים עולה, כי מספר חודשים לפני מעצרו היה הנאשם מובטל מעבודה, ועקב כך נקלע למצוקה כלכלית ורגשית קשה מאוד, וחלה נסיגה והתדרדרות מסוימת במצבו ובהתנהגותו. מעצר הבית בו נתון הנאשם נתפס על ידו כסיטואציה קשה, כואבת ומגבילה מאוד, המלווה בסבל רב. להתנסויות קשות וכואבות אלו ישנה השפעה חזקה ואפקטיבית על הנאשם, בכיוון של המחשה והבנה של חומרת המעשים שביצע, חידוד הגבולות בין המותר והאסור וכיוון הרתעתי מחזרה על מעשים דומים בעתיד. השפעה זו באה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שהנאשם מקבל אחריות מלאה למעורבותו בביצוע העבירות. הנאשם מבטא תחושות קשות של בושה, אשמה, צער וחרטה, שלדברי עורך התסקיר הן נראות לו כנות ואמיתיות. הנאשם אף היה מוכן להיפגש עם המתלונן, במטרה להתנצל בפניו על הפגיעה הקשה והחמורה שגרם לו במעשיו ולהסביר לו את המניעים שגרמו להתנהגותו זו. הנאשם מגיב במבוכה ומתקשה מאוד למצוא הסבר להתנהגותו.

לאור האמור, המליץ שירות המבחן להימנע מלשלוח את הנאשם למאסר, וזאת במטרה למנוע חשיפה אינטנסיבית לאווירה הקשה של בית הכלא, אשר עלולה להיות בעלת השלכה קשה ופוגעת מאוד, אשר תפחית את הסיכויים לשיקומו ולחזרתו למסלול חיים תקין ונורמטיבי. לאור האמור, המליץ שירות המבחן כי אם יוטל על הנאשם עונש מאסר, שעונש זה ירוצה במסגרת של עבודות שירות.

            הנאשם 2: הנאשם 2 תושב חברון, נשוי ואב לשתי בנות. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה להיחשף ולהיתפס בעיני האחר במצבים של חולשה. במצבים אלה הנאשם מתקשה לבקש עזרה. לנאשם שאיפות לתפקוד תקין, אך מתקשה בשלב זה של חייו למצוא את דרכו באופן בונה. הנאשם חווה את אביו כדמות מטילת אימה ופחד ויחסיו עמו היו מורכבים וטעונים. הנאשם למד עד כתה ט' ונשר מהמסגרת הלימודית בניגוד לרצונו, על מנת לעזור לאביו בפרנסת המשפחה. בהיותו בגיל 17, על רקע הבעיות והמתחים עם אביו, הנאשם עזב את בית הוריו ועבר להתגורר עם קרוביו בעיר העתיקה במזרח ירושלים. בהיותו בישראל עבד הנאשם בעבודות שונות ומזדמנות, כגון עוזר טבח וניקיון, וזאת עד לפרוץ האינתיפאדה בשנת 2000. מאז הנאשם התקשה למצוא עבודה קבועה, כיוון שאין לו תעודת זהות ישראלית. עד למעצרו עבד הנאשם כפועל מזדמן. עקב קשייו של הנאשם לעבוד באופן סדיר, התדרדר מצבו הכלכלי והנאשם התקשה בסיפוק צרכיה הכלכליים של משפחתו הגרעינית. הנאשם לא פנה לבקש עזרה כלכלית מקרובים ומכרים, משום שעזרה זו נתפסה על ידו ככרוכה בבושה וכפוגעת בכבודו העצמי.

באשר לעבירות מושא תיק זה -  הנאשם לקח אחריות מלאה למעורבותו בעבירות והסביר את המעורבות על רקע חסרון כספי וצורך לפרנס את עצמו ואת משפחתו. להערכת שירות המבחן, מעורבותו של הנאשם בעבירות הינה על רקע מצבו הקשה בבית הוריו, אבטלתו בתקופה האחרונה וקשייו למצוא עבודה קבועה.

לאור האמור, מאחר והנאשם אינו תושב ישראל, אין לשירות המבחן המלצה טיפולית לגביו. יחד עם זאת, שירות המבחן המליץ כי בשיקולי הענישה ישקול בית המשפט את הנתונים הבאים: הנאשם אב למשפחה התלויה בו רגשית וכלכלית; הנאשם נתון במעצר בית תקופה ארוכה; לנאשם זו עבירתו הראשונה, וכי זולת העבירות שבתיק זה לא נפתחו נגדו תיקים. לפיכך, לדעת שירות המבחן  שליחתו של הנאשם למאסר עלולה לחשוף אותו לערכים ודפוסי התנהגות שוליים ועבריינים ולגרום לנסיגה במצבו ובמצב משפחתו.

            הנאשם 3: הנאשם כבן 25, רווק, המתגורר בבית הוריו ונמצא כשמונה חודשים במעצר בית מלא. שירות המבחן התרשם כי הנאשם הוא בחור בעל רקע אישי ומשפחתי נורמטיבי וכוחות תפקוד חיוביים, וזאת עד למעורבותו בעבירה הנוכחית. יחד עם זאת, שירות המבחן התרשם כי הנאשם בעל ביטחון והערכה עצמית נמוכים, אשר בעטיים התקשה לפתח אישיות מגובשת. עוד העריך שירות המבחן, כי במקרים בהם חש הנאשם פגוע ומתוסכל, הוא עלול להגיב בחוסר שליטה ואימפולסיביות. במהלך השיחות עם הנאשם בלטה מצוקה רגשית סביב שהותו במעצר בית ללא תעסוקה, וכמו כן בלטו תחושות של בושה וייסורי מצפון על רקע מעורבותו בעבירה וחשש וחרדה מעתידו הבלתי צפוי. הנאשם למד ארבע שנים ונשר מהמסגרת הלימודית. הפסקת הלימודים נבעה מכך שהמשפחה נקלעה למשבר כלכלי, מאחר והאב, שהיה המפרנס היחיד במשפחתו, סבל מבעיות בריאותיות ונאלץ להפסיק לעבוד. הנאשם עבד בעבודות שונות. שירות המבחן התרשם כי הנאשם תיפקד והשתלב בעבודה בצורה טובה עד לשנה בטרם שנעצר. בשנה זו היו לנאשם קשיים ולחצים, לאחר שמצא עצמו מובטל במשך חודשים והתקשה להתמודד עם צרכיו הכלכליים ולתמוך כלכלית בבני משפחתו. מצבו הנפשי של הנאשם הורע לאחר שעבר תאונת דרכים באותה שנה שבמהלכה היה מובטל, ובשל כך התדרדר גם מצבו הכלכלי.

            הנאשם לקח עליו אחריות למעורבותו בעבירה, הביע חרטה עמוקה וחש אשמה על כך. הנאשם הסביר את מעורבותו בעבירות על רקע חסך כספי שהחל עם היותו מובטל ובהמשך מעורבותו בתאונת דרכים, שגרמה לו הפסדים כספיים כבדים, משום שהרכב שבו נהג לא היה מבוטח, לצד הרגשת המחויבות שלו לפרנס את בני משפחתו ולפצותם על ההתדרדרות ברמת חייהם.

            שירות המבחן התלבט באשר להמלצה שעליו לתת. מחד גיסא, המעריך שירות המבחן כי יש צורך בעונש מוחשי ומרתיע, אשר יעמיד לנאשם גבולות ברורים ויבהיר לו את חומרת מעשיו. מאידך גיסא, עמד שירות המבחן על כך שמדובר בעבירה ראשונה. שירות המבחן התרשם כי הנאשם הפיק לקחים בונים מההליכים המשפטיים שננקטים נגדו. עוד התרשם שירות המבחן, כי שליחתו של הנאשם למעצר בפועל עלולה לחזק את התסכול והדימוי העצמי שלו ולחזק בו דפוסי עבריינות.

הטיעונים לעונש

4.         ב"כ המאשימה, עו"ד גדליהו נדב, טען כי מדובר בעבירות חמורות פרי תכנון מוקדם. הנאשמים הגיעו מספר ימים לפני השוד על מנת לשדוד את המתלונן. לאחר שראו ש"הקרקע איננה בטוחה" עזבו וחזרו שוב כעבור זמן מה לממש את מזימתם.  הנאשמים הכינו אמצעים שיקלו עליהם את ביצוע השוד, אמצעים שהשתמשו בהם בפועל במהלך השוד. התנהגות זו מצביעה על החומרה שבמעשיהם. הנאשמים לא נסוגו משום שהתחרטו, אלא משום שחרף המכות שהם הפליאו במתלונן, הם לא הצליחו להשתיקו, ומאחר שחששו שהמשטרה עלולה להגיע, הם נמלטו מהמקום מבלי שהשלימו את חפצם. כעולה מכתב האישום, המתלונן נפגע כתוצאה ממעשי הנאשמים: אפו של המתלונן נשבר, יש לו תפרים בפנים והוא אושפז בבית חולים. חרף העובדה שהנאשם 2 לא הורשע בעבירה של פציעה, מאחר שהמתין בחוץ כדי להתריע מפני כל הפרעה, יש להשוות את העונש שיש להטיל עליו עם העונש שיוטל  על הנאשמים האחרים. יש לזכור שגם הנאשם 2 היה שותף לכל התכנון, והוא שהביא את כפפות הגומי וסרט ההדבקה. עוד יש לזכור כי הנאשם נמצא בישראל מבלי שקיבל היתר החל משנת 1998. אמנם קיימים שיקולי שיקום, אך אין לתת להם משקל רב, מכיוון שהמעשים שבהם הורשעו הנאשמים הם חמורים. העובדה שהנאשמים ביצעו את ניסיון השוד בשל מצבם הכלכלי הדחוק, אינה סיבה להקל בעונשם. יש לזקוף לזכות הנאשמים כי לאף אחד מהם אין הרשעה קודמת, והתסקירים לגבי שלושתם הינם חיוביים.

            הנאשם 1 נעצר ביום 16.11.05 ושוחרר ביום 18.1.06 ומאז שוהה במעצר בית בתנאים מקלים; הנאשם 2 נעצר 16.11.05 ושוחרר ביום 8.2.06 ומאז שוהה במעצר בית בתנאים מקלים; הנאשם 3 נעצר 16.11.05 ושוחרר 22.12.05 ומאז שוהה במעצר בית בתנאים מקלים.

5.         עו"ד רבאח, ב"כ הנאשם 1, ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן, להתחשב באורך תקופת המעצר ומעצר הבית שנשא הנאשם. הנאשם ישב במעצר חודשיים ובמעצר בית במשך 11 חודשים. הנאשם מתבייש במעשים שעשה. בעת ביצוע העבירה היה הנאשם בן 19, והוא צעיר משני הנאשמים האחרים. מייד לאחר שנעצר, הנאשם הודה במעשים שעשה והביע חרטה. הנאשם הגיע להסדר טיעון עם המאשימה, ויש לכך חשיבות משום שהדבר מנע את עמידתו של המתלונן על דוכן העדים. הנאשם היה מוכן להיפגש עם המתלונן ולהתנצל בפניו, ואף לפצותו.

הטלת עונש מאסר בפועל, תחטיא את מטרת הענישה במקרה זה, משום שהנאשם עלול להיפגע ממנה וגם החברה תפסיד משליחתו לסביבה עבריינית.

הנאשם 1 מסכים להעביר את הפיקדון בסך 7,500 ש"ח למתלונן בגין הפגיעה בו.

6.        עו"ד פרחאת, ב"כ הנאשם 2, הדגיש כי עונשו של הנאשם צריך להיות פחות מהעונש שיוטל על שני הנאשמים האחרים, משום שהוא, בניגוד לשנים האחרים לא הורשע בעבירה של פציעה, כפי שגם עולה מפורשות מהסדר הטיעון.

מאחר והנאשם שהה במעצר ובמעצר בית ומכיוון שאין אפשרות להטיל עליו עונש של מאסר בעבודות שירות, מתבקש בית המשפט להסתפק בתקופה שבה שהה הנאשם במעצר ובמעצר בית ולא להטיל עליו עונש נוסף.

מדובר באדם נורמטיבי שכשל פעם אחת ואשר עבר את העבירה בשל קשיים כלכליים. החרטה של הנאשם היא חרטה אמיתית וכנה.

המתלונן מסכים כי סכום ההפקדה בתיק בית המשפט יועבר למתלונן, כדי לפצותו על מה שעולל לו.